תערוכות בשניים – עם עודד זידל

2019 – ובחלומי… ינקו, מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד, אוצרת: רינה גנוסוב
2016 – לנה וחיות אחרות, פנורמות, גלריה טובה אוסמן, תל-אביב, אוצרת: ל. זידל
2012 – המנזר, פני השטח, גלריה אגריפס 12, ירושלים, אוצר: יונתן אמיר
2012 – פנורמות ירושלמיות, גלריית מגדל שלום, תל-אביב, אוצר: דוד שריר
2009 – גלריה נינה, גילה, ירושלים, אוצר בוריס לקר

תערוכות קבוצתיות

2019 – שעשועי דושאן, מוזיאון ינקו דאדא, עין הוד, אוצרות: רעיה זומר-טל, רחל תורן
2019 – רשומון, גלריה אגריפס 12, ירושלים, אוצרים: בתיה רוזנק, גבי יאיר
2019 – יריד צבע טרי, תערוכות לווין: גלריה אגריפס 12, בית מכירות "קוקו", תל אביב
2019 – "…חיי מין או מלכות השמים?", מתוך אוסף האמנות של מיכאל גרובמן, גלריה הלובי – מקום לאמנות, תל אביב, אוצרות: חנה קופלר, אורית מור
2019 – שמלה, סימלה, שיבה לאנטיאה, גלריה אגריפס 12, גלריה מרי, ירושלים, אוצרות: נעמי טנהאוזר, ריטה מנדס-פלור
2018 – משפחת האמן, גלריה אגריפס 12, ירושלים
2018 – ספר אמני אגריפס 12, פרק א', מקום לאמנות בקרית המלאכה, תל-אביב
2018 – פנטזיה, גלריית הסדנה לאמנות, יבנה
2017 – מנופים, סלון הקוביה 2017, הקוביה יש מקום לאמנות, ירושלים, אוצרים: אלה כהן ונסובר, דן אורימיאן
2017 – בין כיסוי לגלוי, גלריה סקיצה, בית אות המוצר, ירושלים, אוצרים: בתיה רוזנק, גבי יאיר
2017 – כמו לחישה, גלריה אגריפס 12, ירושלים, אוצרים: אלחנדרה אוקרט, דורון אדר
2017 – הפלגת לילה, מקום לאמנות בקריית המלאכה, תל-אביב, אוצרת: שוש אברבוך
2017 – בין חולין לקדושה, גלריה סקיצה, בית אות המוצר, ירושלים, אוצרים: בתיה רוזנק, גבי יאיר
2016 – בסטיארי, גלריה סקיצה,ירושלים, אוצרות: מרינה גנקינה, מרינה שלסט
2015 – שדים ורוחות, הגלריה החדשה, ירושלים, אוצר: מקס אפשטיין
2015 – בויס, בויס, בויס – גלריה משונע, תל-אביב, אוצר: ליאב מיזרחי
2012 – הצד האפל, גלריה אגריפס 12, ירושלים, אוצרים: שרה-נינה מרידור ועודד זידל
2012 – שפת אם – שפת עם, הגלריה בבית יד לבנים, רשל״צ, אוצרת: קרן ויסהוז (קטלוג)
2012 – צבע טרי-5, היריד לאמנות עכשוית, גלריה אגריפס 12, תל-אביב
2012 – עקבות המדבר, הגלריה בקיבוץ בארי (אמני גלריה אגריפס 12 ואמנים מאריזונה) אוצרת: זיוה ילין
2012 – ירושלים – מקודש לחול, גלריה שטרן, תל-אביב, אוצרת: דבי לוזיה
2011 – צבע טרי-4, היריד לאמנות עכשוית, גלריה אגריפס 12, תל-אביב
2011 – תמונת מצב, מלון דיאגילב, תל-אביב, אוצרת: תמר תדמור
2010 – זאב,זאב! גלריה של בית קנר, ראשון לציון, אוצרת: אפי גן (קטלוג)
2010 – צבע טרי-3, היריד לאמנות עכשוית, גלריה אגריפס 12, נמל יפו, תל-אביב
2010 – ארבעה קירות, גלריה אגריפס 12, ירושלים, אוצרת: לנה זידל
2010 – רשמים IV, הביאנלה הארצית הרבעית לרישום, ירושלים, אוצרת: תמר מנור-פרידמן
2009 – חשבון נפש, גלריה הייטאצ׳, הרצליה, אוצרת: דפנה נאור
2008 – אנטיאה דרום, המכללה האקדמית לחינוך ע״ש קיי, באר-שבע, אוצרות: ריטה מנדס-פלור, נעמי טנהאוזר
2008 – פרויקט מנופים, טלפון שבור, סדנאות האמנים, ירושלים
2008 – פרויקט מנופים, קצוות, הגלריה החדשה, אצטדיון טדי, ירושלים, אוצר: יוסי דברה (קטלוג)
2008 – ירושלים: שברי פנים, בית האמנים, ירושלים, אוצרים: ישראל הדני, צבי טולקובסקי, חדוה שמש  (קטלוג)
2007 – דור המדבר, בית האמנים, ירושלים, וגלריית הקיבוץ, תל-אביב, מארגנים: לארי אברמסון, דוד טרטקובר, סלימאן מנצור, דוד ריב
2007 – רשמים III, הביאנלה הארצית השלישית לרישום, בית האמנים, ירושלים, אוצרת: דליה מנור (קטלוג)
2007 – האלכימאיות, הגלריה החדשה, אצטדיון טדי, ירושלים, אוצרת: שוש אברבוך (קטלוג)
2006 – גאות ושפל, גלריה אגריפס 12, ירושלים
2005 – רשמים II הביאנלה הארצית השניה לרישום, בית האמנים, ירושלים, אוצר: דרור בורשטיין (קטלוג)
2004 – הביאנלה הבינלאומית הרביעית לרישום, פלזן, צ׳כיה (קטלוג)
2004 – מקום לאמנות עכשווית, גלריה היי טאצ׳, הרצליה, אוצרת: דפנה נאור
2002 – תערוכת חברים חדשים, בית האמנים, ירושלים, אוצרות: ימימה ארגז, נעמי טנהאוזר
1995 – מראות שירה, בית האמנים, ירושלים (קטלוג)
1982 – מסמל לטכנולוגיה, קבוצת לוויתן, תאטרון ירושלים, אוצר: מיכאל גרובמן (קטלוג)

פרויקטים מיוחדים

2016 – ספר שיריו של מיכאל גנדלב ״בגני אללה״, מרוסית: לנה זידל, עריכה: עודד זידל, הוצאת ״קשב לשירה״, תל-אביב
2014 – פרסום תרגומים משיריו של מיכאיל גרובמן בכתב העת ״גג״, גליון מס׳ 32
2013 – ספר שיריו של מיכאיל גרובמן, ״החירות מגיעה עירומה״, מרוסית: לנה זידל, עריכה: עודד זידל, הוצאת ״קשב לשירה״, תל-אביב
2012 – הפקת סרטי אנימציה לשירים מאת מיכאל גנדלב, מרוסית: לנה זידל
2012 – פרסום תרגומים משיריו של מיכאיל גרובמן בכתב העת ״כתובת 5״
2011 – פרסום תרגומים משיריו של מיכאל גנדלב בכתב העת ״כתובת 4״
2010 – 2011 תרגומי שירה של מיכאל גנדלב (מרוסית לעברית)
2010 – 2011 תרגומי שירה של מיכאיל גרובמן (מרוסית לעברית)
2010 – 2017 הפקת סרטי וידאו תעודיים
2008 – 2013 יו״ר ועדת תערוכות בבית האמנים, ירושלים

אוצרות

2018 – משפחת האמן (עם יוסי וקסמן), גלריה אגריפס 12, ירושלים
2017 – מיכאל יחילביץ׳, המשוטט, גלריה אגריפס 12, ירושלים
2016 – ורחק מפנינים מכרה, רות שרייבר, גלריה אגריפס 12, ירושלים
2015 – נדיה עדינה רוז, שמי אדמה 2, גלריה אגריפס 12, ירושלים
2014 – עודד זידל, חצר המפעל, גלריה אגריפס 12, ירושלים
2014 – סשה אוקון ורונן סימן טוב, חתני הפרס ע״ש שושנה ומרדכי איש-שלום, לשנת 2014,
CREDO, האמן כבלש פרטי, גלריה אגריפס 12, ירושלים
2013 – מיכאל יחילביץ׳, אזעקת אמת, גלריה אגריפס 12, ירושלים
2013 – נדיה עדינה רוז, שמי אדמה, גלריה אגריפס 12, ירושלים
2012 – נטשה קוזנצובה, למי מנגנת המוסיקה, גלריית הבית האדום, תל אביב
2010 – נטשה קוזנצובה, מציאות אחרת, בית האמנים, ירושלים
2010 – ארבעה קירות, (לנה ועודד זידל, בוריס יוחבץ וטנו סואוסטר), גלריה אגריפס 12, ירושלים
2009 – מיכאל יחילביץ׳, נסיעה טובה, בית האמנים, ירושלים
2008 – עודד זידל, רוממה-תלפיות, גלריה אגריפס 12, ירושלים
2007 – חברים חדשים, בית האמנים, ירושלים
2005 – עודד זידל, ציורנוף, גלריה אגריפס 12, ירושלים

קורסים והשתלמויות

2002 – 2003 – מכון מופ״ת, בית-ספר להכשרת עובדי הוראה, תל-אביב
Arcane School – 2000 – 2004 בית-ספר רוחני בינלאומי, ג׳נבה
1997 – 2003 – לימודי מדיטציה וקורס מורים לקריא רוחנית היכל, מרכז לרוחניות אוניברסלית, ירושלים
1980 – 1981 – קורס קבלה ומיסטיקה יהודית, המכון לחקר הקבלה, תל-אביב

עבודה / הוראה

1997 – 2018 – הוראת רישום וציור במסגרות פרטיות
1991 – 2007 – מכללת אמונה, ירושלים
1989 – 2001 – ייסוד סטודיו לתקשורת חזותית וניהולו:
עיצוב תשתית לעיתונים ומוספים, עיצוב עטיפות עבור הוצאות ספרים: כתר, זמורה ביתן, עם עובד, כרמל ועוד
איור ועיצוב ספרי לימוד הוראה (רישום, איור, עיצוב בסיסי)
1999 – בית ספר לצילום מוסררה, ירושלים
1993 – 1995 – מכללת אורט קריירה, ירושלים
1994 – בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים
1993 – 1994 – מכללת הדסה, ירושלים
1989 – 1990 – בית-ספר מימד, תל-אביב

הוראה (מדיטציה, קריאה רוחנית)

2001 – 2009 – האקדמיה לפנג-שווי, מרכז שוסטר, רמת-אביב
2007 – 2008 – האקדמיה לפנג-שווי, בית הספר ״מזרח-מערב״, תל-אביב

טקסט של גדעון עפרת  לקטלוג התערוכה של לנה זידל: זאבי חוצות, בית האומנים, ירושלים, 2013

חידת הזאבים / גדעון עפרת

״שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַם וּרְאוּ־נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם־תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם־יֵשׁ עֹשֶׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ. […] עַל־כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר, זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם, נָמֵר שֹׁקֵד עַל־עָרֵיהֶם, כָּל־הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם, עָצְמוּ מְשֻׁבוֹתֵיהֶם.״ (ירמיהו, ה´ 1, 6)
האסוציאציה הראשונה, המתבקשת והבלתי נמנעת, למראה להקות הזאבים, השועטים ברחבי ירושלים בציוריה של לנה זידל, היא זו האפוקליפטית: חזון סופה של ירושלים, עיר הקודש, התשובה האולטימטיבית המרה לחזון ירושלים־של־מעלה של יוחנן – ירושלים הקדושה, יורדת משמים ״נְכוֹנָה כַכַּלָּה הַמְקֻשֶּׁטֶת לְבַעְלָהּ״ (חזון יוחנן, כ"א 2). לכאן יצורף גם ההקשר הנוצרי הישיר לזאבים בחזונו של ישו, ערב צליבתו: ״כִּי יֹדֵעַ אֲנִי אַחֲרֵי צֵאתִי יָבוֹאוּ בְתוֹכֲכֶם זְאֵבִים עַזִּים אֲשֶׁר לֹא־יָחוּסוּ עַל־הָעֵדֶר״ (מעשי השליחים, כ׳ 29).
כל המקומות קדושים, קראה הציירת ב-2011 לסדרה של ציורי זאביה הירושלמיים. אלא שקדושת ירושלים נענתה בפרוזה של פסולת, זבל, גדרות חלודים, עזובה, דלות חומריה של עיר חפה מטרנסצנדנציה, ובעיקר כמעט־ריקה מאדם. ויטליות אנשים הומרה בוויטליות זאבים.

חיות רעות ברחובות ירושלים – לדימוי הזה שורשים ספרותיים, וכבר עמדו כותבים על זיקת זאביה של לנה זידל לאגדות עם, לשירת יהודה עמיחי, לספרה של קלאריסה פינקולה אסטס (רצות עם זאבים) ועוד. אפילו בלק, כלבו המשוגע והנגוע של עגנון (תמול שלשום) שהטיל מוראו על תושבי העיר – אף הוא יסתפח לקריית הספר הזאבית. אכן, מדעת ושלא מדעת, לנה זידל נכנסה ליער תרבותי עבות, מלא וגדוש בזאבים חורשי רע.

אך לא: ״הזאבים שלי טובים!״ מתקוממת האמנית ודוחה על הסף קריאה אפוקליפטית של ציוריה.

זאבים טובים?! האם איאות לוותר על הזאב הרע של כיפה אדומה ופטר והזאב? האם אוכל לוותר על הפרשנות השוֹאָתית בהתחשב בנטיותי הנפשיות האפוקליפטיות, שלא לומר בהתחשב בעושר המקורות המיתולוגיים בנושא הזאב? וכי יעלה על הדעת שאמנית תתמסר לאחת־עשרה שנים של ציורי זאבים מבלי ש"שֵד" נפשי־חרדתי יָזין את האובססיביות הזאת?! יתר על כן: כלום לא הייתה זו לנה זידל היא עצמה שכתבה: ״הזאבים מעירים את ירושלים מתרדמתה, ומנערים את הרחובות ואת המקומות הקדושים. במקומות שבהם דרכו הזאבים – דבר לא יישאר כפי שהיה. הזאבים נושאים את האיום על תפיסות העולם המיושנות. […] הם מאיימים גם על שגרת החיים האפרורית…״ – הזאבים כאיום על העיר. ובמקום נוסף: ״האם המציאות הניצבת כאן שואפת לחיבור של כל חלקיה, או שמא זהו רגע לפני החורבן?״

אם כן, בכל זאת, זאבי איום וחורבן? מה פלא שאני חש להידרש לספרו של זיגמונד פרויד מ-1918, איש הזאבים, ולסיוט הזאבים שרדף את סרגיי פנקייב, מאז ציור הזאב שראה בילדותו ועד לחלומו הידוע על שישה או שבעה הזאבים הלבנים היושבים על עץ בחלון חדרו (פנקייב: ״בפחד גדול שאֶטָרף כנראה על ידי הזאבים, צעקתי והתעוררתי.״). פרויד, כידוע, פירש את החלום כחרדת סירוס וראה בזאב תחליף אב, משמע פחד מהאב ה״טורף״. האם אלה הם גם זאביה של לנה זידל? האם מסתירה מאיתנו הציירת סוד אפל ונורא מילדותה? אני חש שאני נסחף.

להמשך קריאת המאמר http://lenazaidel.co.il/about-heb.asp?id=14